נטע כהן

שם היצירה: כל הדברים הקטנים אשר ימלאו את בורות הפגזים

סיפור היצירה: האיור הזה הוא התגובה היצירתית הראשונה שלי לאירועי השביעי באוקטובר והוא מבטא עצב עמוק על החיים שנגדעו, על כל אלה שאבדו ושנותרו מאחור.

קשה לי מאוד להתבטא בכתב לגבי האירועים, ולכן אשאל מתוך הפואמה של יהודה עמיחי ״ירושלים 1967״.  שיניתי את המילה הראשונה מ״קיץ״ ל״סתיו״:

 

״...בסתיו הזה של שנאה קרועת-עיניים לִרְוָחָה
ואהבה עִוֶּרֶת, אני מתחיל שוב להאמין
בכל הדברים הקטנים אשר ימלאו
את בורות הפגזים: אדמה וקצת עשב,
אולי אחרי הגשמים רמש קטן למינהו.
אני חושב על ילדים גדלים חֶצְיָם במוסר אביהם
וְחֶצְיָם בתורת מלחמה.
הדמעות חודרות עכשיו אל תוך עינַי מבחוץ
ואזני ממציאות יום יום
קול צעדי מבשר....״